עדאלה: התנאים שבהם מועברים האסירים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות לחירות, לכבוד, לתנאי מחיה מינימאליים בבית הכלא, לטיפול רפואי ולגישה לערכאות

הודעה לעיתונות
14.2.2008

עתירה לבג"ץ בדרישה לשפר את תנאי ההסעה של האסירים בניידות של שב"ס

עדאלה: התנאים שבהם מועברים האסירים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות לחירות, לכבוד, לתנאי מחיה מינימאליים בבית הכלא, לטיפול רפואי ולגישה לערכאות

ארגון עדאלה, עמותת רופאים לזכויות אדם והקליניקה המשפטית לזכויות ושיקום אסירים באוניברסיטת חיפה עתרו לבג"ץ הבוקר (חמישי, 14.2.2008), בדרישה לחייב את שירות בתי הסוהר (שב"ס) והמשרד לביטחון פנים לשפר את תנאי ההסעה של האסירים בניידות שב"ס. העותרים דורשים לקצר את זמן השהייה של האסירים בניידות, לספק ניידות מיוחדות לאסירים חולים, לאפשר לאסירים להתפנות ולגשת לשירותים בעת ההסעה, לספק להם ארוחה יומית מסודרת ומים בנסיעות ארוכות ולהגדיל את מספר הניידות להסעת אסירים.

כ-1,800 אסירים (עצורים ושפוטים כאחד) מוסעים מדי יום באמצעות ניידות הליווי של שב"ס – המכונות בפי האסירים ניידות "פוסטה" – ליעדים שונים בתחומי מדינת ישראל. חלקם מועברים מבית כלא אחד לאחר וחלקם מוסעים לדיונים בבתי משפט ולטיפולים רפואיים המתבצעים מחוץ לבית הסוהר שבו הם מוחזקים. מתיאורי האסירים עולה, כי הנסיעות כרוכות בקשיים רבים, הקשורים הן לשעות הנסיעה הארוכות והמייגעות (בחלק מהמקרים יכולה הנסיעה להתארך עד 12 שעות) והן מהתנאים הלא נוחים בניידות. האסירים מדווחים, למשל, שבעת הנסיעה הם נאלצים לשבת שעות על מושבים העשויים מתכת בדרך כלל, שעל פי רוב אין בהם משענת גב או ריפוד. ניידות הליווי מחולקות לתאים, שבהם מותקנים פתחי אוורור צרים בלבד. לא בכל הניידות יש מזגנים. האסירים מדווחים כי לפעמים המזגן מופעל שעות ארוכות, עד שבתא נוצר קור "מקפיא". אחרים מדווחים כי בימי הקיץ החמים המזגן אינו מופעל כלל.

אסירים רבים העידו, כי בנסיעה הארוכה והמייגעת הם נאלצים לסבול רעב, צמא וכאבים הנובעים מאי היכולת לגשת לשירותים ומהגבלת יכולתם לזוז. האסירים מצווים לשבת כאשר ידיהם ורגליהם כבולות, לעתים זה ליד זה. סבל כפול נגרם לאסירים המוסעים לצורך קבלת טיפול רפואי, ובמיוחד לאלו הסובלים מבעיות המקשות עליהם לשבת מלכתחילה, כמו בעיות גב או טחורים. ישיבה ממושכת גורמת לאסירים אלה כאב וייסורים.

תלונות בעניין תנאי ההסעה בניידות הליווי הועלו במשך שנים לפני שב"ס והמשרד לביטחון פנים על ידי גופים רבים. בין המתלוננים היו הארגונים שהגישו את העתירה, ארגוני זכויות אדם אחרים, שופטים, חברי כנסת והסניגוריה הציבורית. כמעט ואין בנמצא אסיר שלא ילין על התנאים הירודים בעת ההעברה בניידות הליווי של שב"ס. במשך השנים הפכה בעיית ה"פוסטה" לבעיה מרכזית המשותפת לכלל האסירים. בתשובה לתלונות השיב שב"ס כי תנאי הנסיעה בניידות שופרו, אך בדיקה שעשו העותרים העלתה כי התנאים עדיין רחוקים מלהניח את הדעת.

עו"ד עביר בכר, שהגישה את העתירה בשם שלושת הארגונים, טענה כי תנאי ההסעה הירודים יוצרים אפקט מצנן אצל האסירים. הללו מעדיפים לוותר מראש על מיצוי זכויות חוקתיות, כמו הזכות לפנות לערכאות או הזכות לקבל טיפול רפואי, אך ורק כדי לחסוך את הפגיעה וההשפלה הכרוכות בכך. "תנאי הנסיעה המייגעים הפכו למשוכה הקשה למיצוי זכויות אחרות, שהאסירים מעדיפים לא לעבור", נטען בעתירה.

בעתירה נכתב גם, כי התנאים הירודים פוגעים בזכויותיהם החוקתיות של האסירים לחירות, לכבוד, לתנאי מחיה מינימליים בבית הכלא, לטיפול רפואי ולגישה לערכאות; כל זאת באופן בלתי מידתי ובניגוד לתנאי פסקת ההגבלה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

"רק באמצעות הקצאה ראויה של משאבים ורכבים נוספים ניתן יהיה לקצר את זמני הנסיעות הבלתי סבירים ולהקל על האסירים בנסיעותיהם, לרבות החולים שביניהם. אבל הקצאת רכבים נוספים איננה מייתרת את הצורך לשפר את תנאי הרכבים הקיימים בכל הנוגע לתנאי אוורור ומושבים", נאמר בעתירה.

בהכנת העתירה סייעו רבות הסטודנטים ערגה מלול ויואב דגני מהקליניקה לזכויות אסירים באוניברסיטת חיפה.

מסמכים משפטיים

כתב העתירה