ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW) מפרסמת הערות סיכום על ישראל, המדגישות 14 תחומים שבהם מפירה ישראל את זכויות האישה הפלסטינית

ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל

הודעה לעיתונות
16.8.2005

ועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (CEDAW) מפרסמת הערות סיכום על ישראל, המדגישות 14 תחומים שבהם מפירה ישראל את זכויות האישה הפלסטינית

הוועדה בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים (להלן: הועדה), שסקרה את הדו"ח התקופתי השלישי של ישראל על האופן שבו מיישמת המדינה את "האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה נגד נשים" ("סידאו"), הגישה את הערות הסיכום שלה ב-22 ביולי 2005. בהערות הסיכום שמה הוועדה דגש על 14 תחומים שבהם מפירה ישראל את זכויות היסוד של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל ונשים פלסטיניות החיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, המובטחות להן על פי "סידאו".

ארבע נציגות של "ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל" השתתפו בישיבה שבה נסקר הדו"ח התקופתי השלישי, שהתקיימה בתחילת יולי 2005. המשתתפות נשאו דברים לפני הוועדה והשיבו על שאלות חברי הוועדה. הנציגות, עביר בכר, חנאן אל-סאנע, מרי בדארנה ונסרין מזאווי, הציגו נתונים ודו"חות שאסף ועד הפעולה על אפליה כלפי נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל בכל תחומי החיים, וביניהם חינוך, תעסוקה, בריאות, מעורבות בחיים הפוליטיים, נגישות לשירותי תמיכה לנשים מוכות ולנשים בסיכון וחוקים הנוגעים למעמד האישי. רבות מהסוגיות שהדגיש ועד הפעולה בדיווחיו, השתקפו בהערות הסיכום שהגישה הוועדה.

באותה ישיבה השתתפו גם נציגות מהשטחים הפלסטיניים הכבושים, שהגישו דו"חות מטעם הגופים החוץ-ממשלתיים הבאים: המרכז לסיוע ולייעוץ משפטי לנשים, אל-חאק והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם – עזה.

14 התחומים שהוצגו לוועדה על ידי ועד הפעולה וקבוצות אחרות המייצגות נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל ונשים פלסטיניות החיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ושאליהם התייחסה הוועדה בהערות הסיכום שלה, הם:

הזכות לשוויון: כפי שהצהיר ועד הפעולה לפני הוועדה, בישראל אין זכות לשוויון המעוגנת בחוקה. למצב זה השפעה שלילית חסרת פרופורציה על נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, הסובלות מאפליה מורכבת הן על בסיס של מגדר והן על בסיס לאומי. אשר לזכות לשוויון, הוועדה המליצה ש"הגדרה של אפליה כהוראת סעיף 1 לאמנה, וכן תנאים לשוויון זכויות לנשים כהוראת סעיף 2(א') לאמנה, ייכללו בחוקה החדשה המנוסחת בעת הזאת, או בחוק יסוד".

מעורבות בחיים הפוליטיים או בחיים הציבוריים: הוועדה הביעה את דאגתה מרמת הייצוג הנמוכה של נשים ערביות אזרחיות ישראל בעמדות קובעות-מדיניות בגופים נבחרים וממונים בכל תחומי החיים הציבוריים, לרבות השלטון המקומי ושירות המדינה. הוועדה אף עודדה את ישראל "לנקוט אמצעים ארוכי טווח וכן אמצעים מיוחדים זמניים... ולקבוע יעדים ולוחות זמנים מדויקים להאצת הגידול בייצוגן של נשים, ובכלל זה 'נשים ערביות ישראליות'".

איחוד משפחות: הוועדה הביעה את דאגתה בנוגע ל"חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003" ("חוק איסור איחוד משפחות"). היא ציינה שהחוק "כבר השפיע לרעה על הנישואים ועל חיי המשפחה של אזרחיות ערביות ישראליות ושל נשים פלסטיניות בשטחים הכבושים". הוועדה קראה לישראל לשקול מחדש את מדיניותה בנוגע לאיחוד משפחות, כדי "לסייע לאיחוד משפחות של כל האזרחים ותושבי הקבע" ולתקן את החוק כהוראת סעיף 9 וסעיף 16 לאמנה. הוועדה ביקשה עוד שישראל תספק "מידע סטטיסטי מפורט וניתוח של השפעתה קצרת הטווח והשפעתה ארוכת הטווח של הוראת שעה זו על הנשים הנוגעות בדבר".

חינוך ובריאות: הוועדה הביעה דאגה מכך ש"מצבן של נשים ערביות ישראליות נותר פגיע ושולי, בעיקר בכל הקשור לחינוך ולבריאות". הוועדה המליצה שישראל "תנקוט צעדים דחופים", כדי "להקטין את שיעורי הנשירה מבית הספר של נערות ערביות ישראליות ולהגדיל את מספר הנשים הערביות הישראליות במוסדות להשכלה גבוהה". הוועדה אף דחקה בישראל "לבחון מחדש ולשנות ספרי לימוד במערכת החינוך הערבית, כדי לבער מתוכם סטריאוטיפים מגדריים", ו"להקצות משאבים הולמים לשיפור מצבן הבריאותי של נשים ערביות ישראליות, בעיקר בכל הנוגע לתמותת תינוקות".

מצבן של הנשים הפלסטיניות הבדוויות אזרחיות ישראל: הוועדה הביעה דאגה לנוכח מצבן של נשים בדוויות החיות בנגב, ש"נותר פגיע ושולי, בעיקר בכל הקשור לחינוך, תעסוקה ובריאות". היא הביעה דאגה מיוחדת "לנוכח מצבן של נשים בדוויות החיות בכפרים הלא מוכרים, בתנאי מגורים קשים, עם נגישות מוגבלת למים, חשמל ותברואה או העדר נגישות לכל אלה". הוועדה ביקשה שישראל "תנקוט אמצעים יעילים להפסקת אפלייתן של נשים בדוויות ולחיזוק הכבוד כלפי זכויות האדם שלהן באמצעים יעילים ומניעתיים..." הוועדה אף קראה לישראל לספק, בדו"ח התקופתי הבא שלה, "תמונה כוללת על מצב הנשים והנערות הבדוויות בכל הקשור להזדמנויות ולהישגים החינוכיים שלהן ולנגישותן לתעסוקה ולשירותי בריאות, ולספק הערכה על ההשפעה שיש למדיניות בתחומים אלה, שהיא בעלת זיקה ישירה אליהן".

פוליגמיה ונישואי ילדים: הוועדה דחקה בישראל "לנקוט אמצעים חריפים, כדי לאכוף את האיסור על פוליגמיה ואת הציות לחוק גיל הנישואין המינימלי", והמליצה שהמדינה "תנקוט אמצעים כוללים ויעילים, לרבות מסעות הסברה ציבוריים להגברת המודעות, כדי לבער את הפוליגמיה ואת הנישואים בגיל צעיר".

יישום ה"סידאו" (CEDAW) בשטחים הפלסטיניים הכבושים: הוועדה הביעה צער על עמדת ישראל, שלפיה האמנה אינה חלה על השטחים הפלסטיניים הכבושים, ועל סירובה של המדינה לדווח כיצד מתקדם יישום האמנה באזורים אלה. היא ציינה שעמדת ישראל "מנוגדת להשקפות הוועדה וגופים אחרים של האו"ם, ובכלל זה 'הוועדה לענייני זכויות אדם', 'הוועדה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות' ו'הוועדה נגד עינויים' וכן להשקפתו של בית הדין הבינלאומי לצדק". הוועדה אף דחקה בישראל לשקול מחדש את עמדתה ולפעול למען החלת התחייבויותיה על פי האמנה על כל האנשים שבשטח שיפוטה, לרבות נשים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

הוועדה הוסיפה והביעה דאגה מ"התקריות הרבות במחסומים הישראליים, המשפיעות לרעה על זכויותיהן של נשים פלסטיניות", וקראה לישראל "להורות לשלטונות הישראליים במחסומים להבטיח לנשים הרות גישה לשירותי בריאות, תוך כדי הגנה על ביטחון ישראל".

"ועד הפעולה בדבר מעמדן של הנשים הפלסטיניות אזרחיות ישראל" מורכב מ: עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, האגודה הערבית לזכויות האדם, קיאן - ארגון פמיניסטי, ביחד - התאחדות ארגוני הנשים הבדוויות בנגב, מרכז אלטפולה ונשים נגד אלימות.

לעיון בהערות הסיכום של ועדת "סידאו" על ישראל לחצו כאן: CEDAW Committee’s Concluding Comments on Israel (הערות הסיכום של ועדת סידאו על ישראל), 22 ביולי 2005.