בית המשפט המחוזי בחיפה הוציא צו מניעה זמני נגד יישום תוכנית המתאר של דליית אל-כרמל

בית המשפט המחוזי הוציא ב-6 בספטמבר 2010 צו מניעה זמני נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ונגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, המונע מהן ליישם את תוכנית המתאר החדשה של דליית אל-כרמל (תוכנית עד/300). הצו הוצא בעקבות עתירה שהגיש עדאלה בשם 43 מתושבי הכפר. השופטת יעל וילנר הורתה לנציגי רשויות התכנון שלא ליישם שום פרט מהתוכנית עד שייצא צו בית משפט אחר בתיק זה. הישיבה הבאה של בית המשפט בתיק זה תהיה ב-5 בינואר 2011.

את העתירה הגיש עדאלה בשמם של התושבים במרס 2009. עורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה טענה בעתירה, כי התוכנית הישנה קיימת מאז 1978. מאז לא הורחב תחום השיפוט של הכפר ולא יועדו שטחים חדשים לבנייה בו, למרות הגידול המשמעותי שחל באוכלוסייתו. כתוצאה מכך נאלצו תושבי הכפר לבנות מחוץ למקומות המיועדים לבנייה. התוכנית החדשה, שאושרה בשנה שעברה, התעלמה מהבתים הללו והותירה אותם מחוץ לתחום השיפוט של הכפר.

בנוסף לכך, השטחים שהתוכנית מייעדת כשטחים חדשים לבנייה, שהמתכננים רואים בהם פתרון למצוקת הדיור בכפר, כבר מאוכלסים למעשה. התוכנית גם מייעדת חלק מהשטחים שכבר מאוכלסים לצרכים אחרים, כמו שטחים ציבוריים ומערכת כבישים. כן נכלל בה רחוב ראשי רחב, שיחבר את חיפה לכביש חוצה ישראל שיעבור באדמות הכפר. אי לכך, יישום התוכנית בפועל יגרום להריסתם של כ-600 בתים.

התוכנית החדשה פוגעת באפשרות לפיתוח כלכלי של הכפר, משום ששטח אזור התעשייה הקיים בדליית אל-כרמל צומצם מ-134 דונם ל-81 דונם. חלק מהשטח הזה מיועד למבני ציבור, במקום לתעשייה. צעד זה ימנע את כניסתם של מפעלים ועסקים חדשים לכפר, והוא אף עלול לגרום לבריחה של העסקים הקיימים. הדבר עלול להביא לפגיעה משמעותית בכלכלת הכפר.

העותרים הוסיפו כי התוכנית החדשה מציבה מכשולים רבים להקמת מבנים לשירות החקלאים או מבנים לגידול בעלי חיים באזורים החקלאיים. מצב זה פוגע בחקלאות, שנחשבת מקור פרנסה עיקרי של משפחות רבות בכפר.

הגישו בעבר התנגדויות לתוכנית לוועדת התכנון האזורית, אך כולן נדחו. לאחר מכן התושבים הגישו ערעור למועצה הארצית לתכנון ובנייה, באמצעות מרכז עדאלה, אך ערעור זה נדחה גם הוא.

עו"ד בשארה הדגישה כי יישום התוכנית במתכונתה הנוכחית והריסת מאות בתים שהתושבים נאלצו לבנות בלי רישיון בגלל המחדלים התכנוניים של הרשויות הם פגיעה חמורה בזכויות החוקתיות של בעלי הבתים האלה – הזכות לקניין והזכות לכבוד.