בג"ץ קבע כי ניתן להחיל את חוק נכסי נפקדים על ירושלים המזרחית

בג"ץ החליט אתמול, 15.4.15, לדחות את העתירות נגד החלתו של חוק נכסי נפקדים על תושבי ירושלים המזרחית. ממרכז עדאלה, שהצטרף לעתירה נגד החוק כידיד בית המשפט, נמסר בתגובה כי "על אף שבית המשפט מציין בהחלטתו שהחוק הוא שרירותי, ומביא בפסק הדין דוגמאות לכך, הוא מאפשר את המשך החלתו של אחד החוקים הגזעניים והשרירותיים ביותר בישראל, אשר נחקק בשנת 1950 במטרה להפקיע את נכסי הפליטים הפלסטינים שגורשו מבתיהם. באף מדינה בעולם, דמוקרטית או בלתי-דמוקרטית, לא קיים חוק הדומה לחוק נכסי נפקדים בישראל. ולמרות זאת, ולמרות עמדות יועצים משפטיים לממשלה בעבר שקבעו כי אין להחיל את החוק במזרח ירושלים, בג״ץ נתן אור ירוק להחלת חוק גזעני זה על שטחים כבושים, אשר תושביהם אמורים להיות תושבים מוגנים מתוקף החוק הבינלאומי."

על פי חוק נכסי נפקדים, כל אדם שבעת הקמת מדינת ישראל שהה באחת מהמדינות שהוגדרו כמדינות אויב, הוגדר כנפקד, רכושו הופקע והועבר לאפוטרופוס על נכסי הנפקדים. בניגוד לחוות דעתם של יועצים משפטיים קודמים לממשלה, החליט היועץ המשפטי הנוכחי עו"ד יהודה וינשטין כי חוק נכסי הנפקדים חל על הרכוש של תושבי הגדה המערבית בירושלים המזרחית.

לקראת הדיון בבית המשפט העליון בספטמבר 2013, הגיש מרכז עדאלה בקשה להצטרף לדיון כידיד בית המשפט.  בחוות דעת שהגישה עו"ד סוהאד בשארה מעדאלה נטען כי חוות דעתו של היועץ ויינשטין משנה את הסטאטוס קוו הקיים זה עשרות שנים ונתמך על ידי היועצים המשפטיים מאז הכיבוש של ירושלים בשנת 1967, שאין להחיל חוק זה על רכושם של תושבי הגדה בירושלים המזרחית.

ההכרזה על תושבי הגדה כנפקדים לא נבעה משינוי כלשהו במעמדם המשפטי, אלא בעקבות החלטה חד צדדית של מדינת ישראל שהחליטה לספח לשטחה בניגוד למשפט הבינלאומי ההומניטארי את מזרח ירושלים ולהחיל עליה את החוק הישראלי. במצב זה ההכרזה על תושבי הגדה כנפקדים הינה תמוהה ביותר משום שהם יהיו נפקדים למרות שלא עזבו את בתיהם. גם היועץ המשפטי הקודם לממשלה עו"ד מני מזוז תמך בעמדה זו. מזוז הבהיר כי "הנפקדות של נכסי תושבי איו"ש במזרח ירושלים היא טכנית באופייה, שכן הם הפכו לנפקדים בשל פעולה חד-צדדית שנקטה מדינת ישראל... מדובר למעשה ב"נפקדים נוכחים", שזכויותיהם ברכושם נשללו עקב ניסוחו הטכני הרחב של החוק."

חוק נכסי הנפקדים חוקק למטרה ברורה ומוגדרת בהקשר פוליטי-משפטי נתון ולכן אין אפשרות לפתח אותו בהתאם למציאות הגיאו-פוליטית המשתנה. עמדתה הרשמית של מדינת ישראל לאחר חקיקת החוק היא שחוק זה הינו חוק חירום כתוצאה ישירה של המלחמה והיא אכן מודעת להיותו חריג וכי אין בכוונתה להפקיע לעד את הנכסים. לכן הפרשנות של חוק זה צריכה להיות פרשנות דווקנית ביותר הקשורה למלחמת 1948 ואין מקום להפוך אותו לחקיקה רגילה ככל חוק אחר השייך לדיני הקניין.

עניין תחולתו של החוק על נכסים במזרח ירושלים שבבעלות תושבי הגדה המערבית מנוגד גם להוראות המשפט הבינלאומי. על תושבי הגדה המערבית חל המשפט הבינלאומי ההומניטארי המחייב את המעצמה הכובשת לא לפגוע ברכוש של האוכלוסייה האזרחית ללא צורך בטחוני מיידי. בנוסף לכך, המשפט הבינלאומי מתייחס לירושלים כאל שטח כבוש ומסרב להכיר בריבונות הישראלי בשטחה, כפי שמשתקף הדבר בין היתר מההחלטה המייעצת של בית הדין הבינלאומי בעניין גדר ההפרדה. על כן, החרמת רכושם הפרטי של תושבי הגדה הנמצא במזרח ירושלים על ידי חוק ישראלי, מהווה הפרה בוטה לחובות המוטלות על מדינת ישראל.

עוד ציין עדאלה בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט העליון כי אם מחליטה ישראל להחיל את חוק נכסי הנפקדים על רכושם של התושבים הפלסטיניים בגדה המערבית, הדבר מחייב החלת החוק על הרכוש של תושבי ההתנחלויות בשטחה של מדינת ישראל. בחוות הדעת הודגש כי לשון החוק אינה מתייחסת למעמד האזרחי של בעל הנכס כי אם אל מקום מגוריו של האדם בעל הרכוש. המדיניות השונה כלפי תושבי הגדה המערבית הפלסטינים לעומת תושבי ההתנחלויות, הבלתי חוקיות, מהווה היא הפרה בוטה לעקרונות איסור האפליה כפי שאלה מתבטאים באמנה הבינלאומית לביעור כל הצורות של אפליה גזעית וחלה גם היא ומחייבת בשטחים הכבושים.